יובש נרתיקי וכאב ביחסי מין

יובש בנרתיק בגיל המעבר - למה זה קורה?

יובש בנרתיק בגיל המעבר קשור בעיקר לירידה ברמת האסטרוגן. הורמון זה מסייע לשמור על רירית הנרתיק עבה, גמישה ולחה. כשהאסטרוגן יורד, הרקמה עלולה להפוך לדקה, יבשה ופחות גמישה, וכמות הסיכוך הטבעי פוחתת.

השינויים עשויים להשפיע לא רק על הנרתיק, אלא גם על הפות, השופכה ושלפוחית השתן. מכלול התופעות נקרא "התסמונת הגניטו-אורינית של גיל המעבר" - שם ארוך למצב נפוץ מאוד הכולל תסמינים נרתיקיים ושתניים.

התופעה יכולה להתחיל כבר בפרימנופאוזה, אך אצל חלק מהנשים היא נעשית מורגשת רק מספר שנים לאחר הפסקת הווסת. עוצמתה שונה מאישה לאישה ואינה מעידה בהכרח על איכות הקשר הזוגי או על מידת המשיכה לבן או לבת הזוג.

סיבות נוספות שחשוב להכיר

סיבות הורמונליות הן השכיחות בגיל המעבר, אך הן אינן האפשרות היחידה. יובש עלול להופיע גם לאחר לידה ובתקופת הנקה, בעקבות כריתת שחלות או לאחר טיפולים מסוימים בסרטן, ובהם כימותרפיה, הקרנות וטיפול הורמונלי.

גם תרופות מסוימות, כולל חלק מהתרופות נגד דיכאון, עשויות להפחית את הסיכוך. גורמים אפשריים נוספים הם סוכרת, תסמונת שיוגרן, חוסר עוררות מינית ושימוש בסבונים מבושמים, בשטיפות אינטימיות או בתכשירים שמגרים את האזור.

חשוב להבין שיובש אינו תמיד נובע מירידה בחשק. לפעמים החשק קיים, אבל הרקמה אינה מייצרת מספיק לחות. מצד שני, כאב חוזר עלול ליצור חשש ממגע ובהמשך לפגוע גם בחשק - וכך נוצר מעגל שכדאי לעצור.

תסמינים אפשריים

כאב ביחסי מין הוא רק אחד מהתסמינים. תסמינים נוספים יכולים לכלול:

• תחושת יובש, צריבה או עקצוץ בנרתיק ובפות.
• גרד או רגישות באזור.
• כאב בזמן חדירה או לאחר קיום יחסים.
• תחושת שפשוף או פציעה.
• דימום קל לאחר יחסי מין.
• כאב בזמן בדיקה גינקולוגית.
• תכיפות או דחיפות במתן שתן.
• צריבה בזמן הטלת שתן.
• נטייה לדלקות חוזרות בדרכי השתן.

כאשר החדירה כואבת, הגוף מגיב לעיתים בכיווץ לא רצוני של שרירי רצפת האגן. הכיווץ מגביר את הכאב, והחוויה נעשית קשה עוד יותר. לכן טיפול מוקדם עשוי למנוע התקבעות של מעגל כאב ופחד.

מה אפשר לעשות בבית?

במקרים קלים אפשר להתחיל בתכשירים שאינם דורשים מרשם. חשוב להבחין בין שני מוצרים שונים:

חומר סיכה מיועד לשימוש לפני קיום יחסי מין ומפחית חיכוך בזמן החדירה. אפשר לבחור חומר על בסיס מים או סיליקון. אם משתמשים בקונדום מלטקס, יש להימנע מחומרים שומניים שעלולים לפגוע בו.

קרם לחות ייעודי לנרתיק משמש באופן קבוע, גם בימים שבהם לא מקיימים יחסים. מטרתו לשפר את הלחות והנוחות לאורך זמן. אין להכניס לנרתיק קרם גוף רגיל, וזלין או תכשיר שאינו מיועד לכך, משום שהם עלולים לגרום לגירוי.

מומלץ להימנע מסבונים מבושמים, מגבונים אינטימיים ומשטיפות נרתיקיות. הנרתיק אינו זקוק לבושם או ל"ניקוי עמוק" - הוא בהחלט מסתדר בלי מחלקת חומרי הניקוי.

מקור: NHS.

אילו טיפולים רפואיים קיימים?

כאשר הטיפול העצמי אינו מספיק, ניתן לשקול אסטרוגן מקומי לנרתיק. הוא קיים בצורות שונות, כגון קרם, טבליות או פתילות נרתיקיות. הטיפול מסייע לשקם את הרקמה, לשפר את הלחות והגמישות ולהפחית כאב, צריבה ותסמינים בדרכי השתן.

האסטרוגן המקומי פועל בעיקר באזור הנרתיק, והספיגה שלו למחזור הדם נמוכה בהשוואה לטיפול הורמונלי מערכתי. לרוב השיפור מופיע לאחר מספר שבועות, ולעיתים יש צורך בטיפול ממושך כדי לשמור על התוצאה.

מקור: ACOG.

עם זאת, הטיפול צריך להינתן לאחר התאמה רפואית. נשים עם היסטוריה של סרטן שד או מצבים רפואיים מיוחדים צריכות להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי האפשרות המתאימה להן. קיימים גם טיפולים נוספים, הורמונליים ולא-הורמונליים, שניתן לשקול בהתאם לתסמינים ולהיסטוריה הרפואית.

אם נוצר כיווץ של שרירי רצפת האגן או שהכאב נמשך למרות שיפור ביובש, פיזיותרפיה של רצפת האגן יכולה לסייע. לעיתים טיפול מיני או זוגי עוזר להתמודד עם הפחד, המתח וההימנעות שנוצרו סביב הכאב.

מתי חשוב להיבדק?

כדאי לפנות לרופא אם התסמינים נמשכים מספר שבועות, אם הכאב משמעותי, אם מופיעה הפרשה חריגה או ריח לא רגיל, או אם יש דימום לאחר קיום יחסי מין. דימום חדש לאחר שכבר חלפה שנה ללא וסת מחייב תמיד בירור רפואי.