גיל המעבר יכול להיראות אחרת אצל כל אישה. יש נשים שכמעט אינן מרגישות שינוי, ואחרות מתמודדות עם תסמינים שמשפיעים על השינה, העבודה, הזוגיות ואיכות החיים. החדשות הטובות הן שכיום קיימות דרכים רבות להקל על התופעות ולהמשיך לחיות ולהרגיש טוב.
מהי מנופאוזה?
מנופאוזה, ובאנגלית Menopause, היא הנקודה שבה הווסת נפסקת בעקבות ירידה טבעית בפעילות השחלות ובהפרשת ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון.
מבחינה רפואית, ניתן לקבוע שאישה הגיעה למנופאוזה רק לאחר שחלפו 12 חודשים רצופים ללא מחזור, כאשר הפסקת הווסת אינה מוסברת על ידי הריון, טיפול תרופתי או מצב רפואי אחר.
למעשה, המנופאוזה עצמה היא נקודת זמן - יום השנה למחזור האחרון. השנים שמקדימות אותה נקראות פרימנופאוזה, ואילו התקופה שלאחר מכן נקראת פוסט-מנופאוזה או התקופה שלאחר גיל המעבר.
כלומר, "גיל המעבר" אינו יום אחד שבו הגוף מחליט לשנות את כל הכללים. זהו תהליך הדרגתי, ולעיתים ארוך, שבו רמות ההורמונים משתנות והגוף מסתגל למצב החדש.
באיזה גיל מתחילה המנופאוזה?
אצל מרבית הנשים המנופאוזה מתרחשת בין גיל 45 לגיל 55, כאשר הגיל הממוצע הוא סביב 51. עם זאת, אין גיל מדויק שמתאים לכולן.
העיתוי מושפע בין היתר מגנטיקה, עישון, מצב רפואי, טיפולים מסוימים וניתוחים. לעיתים המנופאוזה מתרחשת מוקדם מהצפוי:
- מנופאוזה לפני גיל 45 נחשבת למנופאוזה מוקדמת.
- הפסקת פעילות השחלות לפני גיל 40 דורשת בירור רפואי ומתוארת לעיתים כאי-ספיקה שחלתית מוקדמת.
- הסרת שתי השחלות בניתוח גורמת למנופאוזה ניתוחית, המתרחשת באופן מיידי.
- טיפולים כמו כימותרפיה או הקרנות עלולים לגרום למנופאוזה זמנית או קבועה.
כאשר המחזור מפסיק בגיל צעיר מהרגיל, חשוב לפנות לרופא. מעבר לשאלת הפוריות והתסמינים, לאסטרוגן יש תפקיד גם בשמירה על העצמות ומערכות נוספות בגוף.
מהם התסמינים של מנופאוזה?
השינוי ההורמונלי יכול להתבטא בדרכים רבות. לא כל אישה תחווה את כל התסמינים, וגם עוצמתם משתנה מאישה לאישה. התסמינים השכיחים כוללים:
- גלי חום
- הזעות לילה
- הפרעות בשינה
- עייפות וחוסר אנרגיה
- עצבנות ושינויים במצב הרוח
- חרדה או מצב רוח ירוד
- קושי בריכוז ותחושת "ערפל מוחי"
- דפיקות לב מורגשות
- כאבי ראש או החמרה במיגרנות
- כאבי שרירים ומפרקים
- שינויים בעור ובשיער
- שינויים במשקל ובפיזור השומן
- ירידה בחשק המיני
- יובש, צריבה או גירוי בנרתיק
- כאב בזמן יחסי מין
- תכיפות או דחיפות במתן שתן
- נטייה מוגברת לדלקת בדרכי השתן
לפי The Menopause Society, גלי חום הם מהתופעות המוכרות והמטרידות ביותר, אך גם יובש נרתיקי, הפרעות שינה ושינויים במצב הרוח שכיחים בתקופת המעבר.
גלי חום והזעות לילה
גל חום הוא תחושה פתאומית של חום, בדרך כלל באזור הפנים, הצוואר והחזה. הוא עלול להיות מלווה בהזעה, הסמקה, דפיקות לב ולעיתים תחושת חרדה או צמרמורת לאחר מכן.
כאשר גלי החום מתרחשים בלילה, הם נקראים הזעות לילה. לפעמים הבעיה אינה רק ההזעה עצמה, אלא הפגיעה המתמשכת בשינה. אישה שמתעוררת מספר פעמים בכל לילה עלולה להרגיש למחרת עייפה, פחות מרוכזת ועצבנית יותר.
אפשר לנסות להקל באמצעות שינה בחדר מאוורר, לבוש קל, שתייה קרה והפחתת גורמים מעוררים כמו אלכוהול, קפאין, עישון, מתח ומאכלים חריפים. כאשר התופעות משמעותיות, קיימים גם טיפולים רפואיים יעילים.
השפעת המנופאוזה על מצב הרוח והזיכרון
חלק מהנשים מתארות בתקופה זו רגישות מוגברת, עצבנות, חרדה, ירידה במצב הרוח או קושי להתרכז. תנודות הורמונליות עשויות להשפיע על מצב הרוח, אך הן אינן הגורם היחיד. הפרעות שינה, עומס בעבודה, טיפול בהורים מבוגרים, שינויים בזוגיות ודאגות בריאותיות יכולים להצטבר דווקא בשלב זה של החיים.
לא כל שינוי במצב הרוח הוא "רק הורמונים". כאשר קיימת חרדה משמעותית, ירידה ממושכת במצב הרוח או פגיעה בתפקוד, חשוב לפנות לקבלת עזרה ולא להמתין שהמצב יחלוף מעצמו.
יובש בנרתיק, מערכת השתן והמיניות
הירידה ברמת האסטרוגן עשויה לגרום לרקמת הנרתיק להיות דקה, יבשה ופחות גמישה. התוצאה יכולה להיות צריבה, גרד, כאב בזמן יחסי מין ולעיתים דימום קל לאחר חדירה. ייתכנו גם תכיפות במתן שתן, דחיפות ודלקות חוזרות בדרכי השתן.
בניגוד לגלי חום, שלרוב משתפרים עם הזמן, תסמינים בנרתיק ובמערכת השתן עלולים להחמיר ללא טיפול. אין צורך להשלים עמם כחלק בלתי נמנע מהגיל.
במקרים קלים אפשר להיעזר בחומרי לחות לנרתיק ובחומרי סיכה בזמן יחסי מין. במקרים אחרים ניתן לשקול טיפול מקומי באסטרוגן או טיפולים נוספים, בהתאם למצב הרפואי.
כיצד מאבחנים מנופאוזה?
ברוב המקרים אין צורך בבדיקת דם כדי לאבחן מנופאוזה בגיל המתאים. האבחנה מבוססת בעיקר על גיל האישה, התסמינים והעובדה שחלפו 12 חודשים ללא וסת.
בדיקות הורמונליות אינן תמיד מועילות בתקופה שלפני הפסקת המחזור, משום שרמות ההורמונים עשויות להשתנות מיום ליום. במקרים מסוימים הרופא עשוי להציע בדיקות כדי לשלול הריון, הפרעה בבלוטת התריס, אנמיה או סיבה רפואית אחרת.
חשוב במיוחד לפנות לבדיקה אם מופיע דימום לאחר שכבר חלפה שנה ללא וסת. דימום לאחר מנופאוזה אינו נחשב למחזור רגיל ודורש בירור, גם אם מדובר באירוע חד-פעמי או בכמות קטנה.
האם מנופאוזה משפיעה על הבריאות לטווח הארוך?
לאחר המנופאוזה, הירידה באסטרוגן קשורה להאצה באובדן מסת העצם ולעלייה בסיכון לאוסטאופורוזיס. עם הגיל עולה גם הסיכון למחלות לב וכלי דם, ולכן התקופה הזו היא הזדמנות טובה לבדוק לחץ דם, סוכר ושומנים בדם, לעדכן בדיקות סקר ולבחון את אורח החיים.
פעילות גופנית סדירה, ובמיוחד אימוני התנגדות ופעילות נושאת משקל, מסייעת לשמור על העצמות ועל מסת השריר. מומלץ להקפיד על תזונה מאוזנת, צריכת סידן מספקת, רמה תקינה של ויטמין D, הפסקת עישון והגבלת אלכוהול.
לא צריך להפוך לספורטאית אולימפית ביום אחד. גם הליכה, עלייה במדרגות ותרגילי כוח הדרגתיים הם התחלה מצוינת.
מהן אפשרויות הטיפול?
הטיפול נקבע לפי סוג התסמינים, חומרתם, גיל האישה, הזמן שחלף מהמנופאוזה והרקע הרפואי שלה.
טיפול הורמונלי יכול להיות יעיל במיוחד נגד גלי חום והזעות לילה, והוא עשוי לסייע גם בהפרעות שינה ובמניעת אובדן עצם. ניתן לקבל אסטרוגן בכדורים, מדבקות, ג'ל או תרסיס. אישה שיש לה רחם זקוקה בדרך כלל גם לפרוגסטוגן כדי להגן על רירית הרחם.
לפי ה-NHS, קיימים גם טיפולים שאינם הורמונליים, לרבות תרופות מסוימות וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שעשוי לסייע בגלי חום, בשינה ובמצב הרוח.
הטיפול ההורמונלי אינו מתאים לכל אחת. היסטוריה אישית של מחלות מסוימות, לרבות סוגים מסוימים של סרטן, קרישי דם, מחלת כבד או מחלות לב וכלי דם, עשויה להשפיע על ההחלטה. לכן הטיפול צריך להינתן לאחר הערכה אישית ולא לפי המלצה כללית.
גם תוספים ותכשירים המכונים "טבעיים" עלולים לגרום לתופעות לוואי או ליצור תגובות עם תרופות אחרות. טבעי הוא תיאור של מקור החומר - לא תעודת ביטוח.
לסיכום: מנופאוזה היא שלב חדש, לא סוף הדרך
מנופאוזה היא חלק טבעי מחיי האישה, אבל החוויה אינה זהה אצל כולן. יש נשים שעוברות את התקופה כמעט ללא הפרעה, ויש נשים שהתסמינים משפיעים אצלן באופן משמעותי על השינה, מצב הרוח, המיניות והתפקוד היומיומי.
המטרה אינה להחזיר את הזמן לאחור, אלא לעבור את התקופה הזו בצורה בריאה, נוחה ובטוחה ככל האפשר.
המידע במאמר הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.