שינויים הורמונליים בגיל המעבר

מהם שינויים הורמונליים בגיל המעבר?

גיל המעבר אינו מתחיל ביום אחד. התקופה שלפני הפסקת הווסת נקראת פרימנופאוזה, או תקופת המעבר. היא יכולה להתחיל מספר שנים לפני המנופאוזה, לרוב במהלך שנות הארבעים, ולעיתים מוקדם יותר.

בתקופה זו מספר הזקיקים בשחלות פוחת ותגובת השחלות להורמונים המגיעים מהמוח משתנה. הביוץ אינו מתרחש בכל חודש, ולכן גם ייצור האסטרוגן והפרוגסטרון נעשה פחות יציב. התנודתיות הזאת מסבירה מדוע התסמינים יכולים להגיע בגלים: שבוע אחד מרגישים כמעט כרגיל, ובשבוע הבא הגוף מחליט לפתוח עונת שידורים חדשה.

המנופאוזה עצמה נקבעת לאחר 12 חודשים רצופים ללא וסת, כל עוד אין סיבה אחרת להפסקתה. לאחר מכן מתחילה תקופת הפוסט-מנופאוזה, שבה רמות הורמוני השחלה נשארות נמוכות יותר.

מקור: המכון הלאומי האמריקאי להזדקנות (National Institute on Aging).

אסטרוגן - הרבה יותר מהורמון של המחזור

אסטרוגן מזוהה בדרך כלל עם פוריות ועם המחזור החודשי, אבל תפקידו רחב הרבה יותר. קיימים קולטנים לאסטרוגן במוח, בעצמות, בכלי הדם, בעור, במערכת השתן, בנרתיק וברקמות נוספות.

כאשר רמות האסטרוגן משתנות, עלולים להופיע גלי חום והזעות לילה. המנגנון קשור להשפעת האסטרוגן על מרכז ויסות הטמפרטורה במוח. הגוף נעשה רגיש יותר לשינויים קטנים בטמפרטורה ומגיב כאילו הוא חייב להתקרר מיד - גם אם כל שאר האנשים בחדר יושבים בנחת עם סוודר.

ירידה באסטרוגן יכולה להשפיע גם על הרקמות בנרתיק ובפות. הרקמה עלולה להפוך לדקה, יבשה ורגישה יותר, והסיכוך הטבעי עשוי לפחת. כתוצאה מכך עלולים להופיע יובש, צריבה, כאבים ביחסי מין, דימום קל לאחר מגע או תסמינים במערכת השתן.

לאורך זמן, רמה נמוכה של אסטרוגן קשורה גם לירידה בצפיפות העצם. לכן לאחר גיל המעבר חשוב להתייחס לבריאות העצמות, לפעילות גופנית, לתזונה ולגורמי סיכון לאוסטאופורוזיס.

פרוגסטרון - הראשון שמתחיל להשתנות

פרוגסטרון מיוצר בעיקר לאחר הביוץ. כאשר הביוץ נעשה פחות סדיר בתקופת הפרימנופאוזה, רמת הפרוגסטרון עשויה לרדת עוד לפני שנוצרת ירידה קבועה באסטרוגן.

השינוי הזה יכול להשפיע על דפוסי הדימום. המחזור עשוי להגיע בתדירות גבוהה יותר או נמוכה יותר, להימשך זמן שונה ולהיות כבד או קל יותר. לעיתים רירית הרחם נחשפת להשפעת אסטרוגן ללא כמות מספקת של פרוגסטרון, ולכן הדימום עלול להיות ממושך או בלתי צפוי.

שינויים במחזור שכיחים בתקופת המעבר, אך לא נכון להניח שכל דימום נובע מהורמונים. דימום כבד מאוד, דימום בין הווסתות, דימום לאחר יחסי מין או כל דימום שמופיע לאחר 12 חודשים ללא וסת מחייבים בירור רפואי.

ומה קורה לטסטוסטרון?

גם לנשים יש טסטוסטרון, המיוצר בשחלות ובבלוטות יותרת הכליה. הוא מעורב בין היתר בחשק המיני, במסת השריר, באנרגיה ובבריאות העצם. רמת הטסטוסטרון נוטה לרדת בהדרגה עם הגיל, אך הירידה אינה מתרחשת בבת אחת במנופאוזה.

ירידה בחשק המיני בגיל המעבר אינה מעידה בהכרח על מחסור בטסטוסטרון. החשק מושפע גם מיובש וכאב, איכות השינה, מצב הרוח, מתח, תרופות, דימוי הגוף ומערכת היחסים.

במקרים מסוימים ניתן לשקול טיפול בטסטוסטרון אצל נשים לאחר גיל המעבר הסובלות מירידה מתמשכת בחשק הגורמת למצוקה, בדרך כלל לאחר הערכה מקצועית ולאחר שנבדקו גורמים נוספים. זה אינו טיפול כללי לעייפות, לירידה במצב הרוח או לעלייה במשקל.

אילו תסמינים יכולים להיגרם משינויים הורמונליים?

שינויים הורמונליים אצל נשים יכולים להתבטא בדרכים רבות:

• מחזור לא סדיר או שינוי בעוצמת הדימום
• גלי חום והזעות לילה
• קשיי הירדמות או יקיצות מרובות
• עייפות וירידה באנרגיה
• תנודות במצב הרוח, עצבנות או חרדה
• קושי בריכוז ותחושת "ערפל מוחי"
• יובש בנרתיק וכאבים ביחסי מין
• ירידה בחשק המיני
• שינויים בעור ובשיער
• כאבי מפרקים או שרירים
• נטייה להצטברות שומן באזור הבטן

לא כל התסמינים נובעים ישירות מירידה באסטרוגן. למשל, עייפות יכולה להיגרם גם מהפרעת שינה, אנמיה, בעיה בבלוטת התריס, דיכאון או סיבה רפואית אחרת. לכן חשוב לאבחן את האישה ולא רק את גיל הלידה המופיע בתעודת הזהות.

האם צריך לבצע בדיקות הורמונליות?

נשים רבות מבקשות "פרופיל הורמונלי" כדי לדעת אם הן נמצאות בגיל המעבר. ברוב הנשים בגיל המתאים, כאשר קיימים שינויים אופייניים במחזור ותסמינים מתאימים, האבחנה נעשת בעיקר לפי הסיפור הקליני ולא תמיד יש צורך בבדיקת דם.

בפרימנופאוזה רמות ההורמונים יכולות להשתנות מאוד מיום ליום ומחודש לחודש. לכן תוצאה תקינה של FSH או אסטרוגן ביום מסוים אינה שוללת את תקופת המעבר, ותוצאה חריגה אחת אינה תמיד מספיקה כדי לקבוע אבחנה.

בדיקות עשויות להיות נחוצות כאשר התסמינים מופיעים בגיל צעיר, לאחר כריתת רחם, כאשר המחזור מושפע מאמצעי מניעה הורמונליים או כאשר עולה חשד לבעיה בבלוטת התריס, להריון, לעלייה בפרולקטין או למצב רפואי אחר.

האם עדיין אפשר להיכנס להריון?

כל עוד האישה נמצאת בפרימנופאוזה ועדיין לא חלפו 12 חודשים ללא וסת, ביוץ יכול להתרחש גם אם המחזורים אינם סדירים. לכן ההריון עדיין אפשרי.

אמצעי מניעה וטיפול הורמונלי לגיל המעבר אינם אותו הדבר. טיפול הורמונלי רגיל אינו משמש כאמצעי מניעה. יש להתייעץ עם רופא לגבי אמצעי ההגנה המתאים ומתי ניתן להפסיק להשתמש בו, בהתאם לגיל, לדפוס הווסת ולמצב הרפואי.

האם כל אישה זקוקה לטיפול הורמונלי?

לא. טיפול נדרש כאשר התסמינים מפריעים לאיכות החיים או כאשר קיימת התוויה רפואית אחרת. נשים עם תסמינים קלים שאינם מטרידים אותן אינן חייבות לטפל רק מפני שרמות ההורמונים השתנו.

טיפול הורמונלי חלופי עשוי להיות יעיל מאוד להקלה על גלי חום, הזעות לילה ותסמינים נוספים. כאשר לאישה יש רחם, בדרך כלל מוסיפים לאסטרוגן גם פרוגסטוגן כדי להגן על רירית הרחם. לאחר כריתת רחם אפשר לעיתים להשתמש באסטרוגן בלבד.

לטיפול ביובש, כאב ביחסי מין או תסמינים בדרכי השתן ניתן לשקול אסטרוגן מקומי לנרתיק. הטיפול המקומי ניתן במינון נמוך ופועל בעיקר באזור שבו נדרש הטיפול.

מקור: הקולג' האמריקאי למיילדות ולגינקולוגיה (ACOG).

מה אפשר לעשות גם ללא הורמונים?

אורח חיים אינו מבטל את השינויים ההורמונליים, אך הוא יכול לשפר את ההתמודדות איתם. פעילות גופנית מסייעת בשמירה על השרירים, העצמות, מצב הרוח והשינה. תזונה מאוזנת, הפחתת עישון ואלכוהול ושמירה על שעות שינה קבועות תורמות לבריאות הכללית.

קיימים גם טיפולים לא הורמונליים לגלי חום ולתסמינים אחרים. בחירת הטיפול תלויה בתסמין המרכזי, במחלות הרקע ובהעדפות האישה. תוספים המשווקים כ"מאזני הורמונים" אינם בהכרח יעילים או בטוחים, ו"טבעי" אינו שם נרדף ל"נטול תופעות לוואי".