אוסטאופורוזיס בגיל המעבר

מה זה אוסטאופורוזיס?

העצם היא רקמה חיה, שמתחדשת לאורך כל החיים בתהליך מתמיד של פירוק ובנייה מחדש. עד גיל 30 בערך, קצב הבנייה עולה על קצב הפירוק ומסת העצם הולכת וגדלה. לאחר מכן התהליך מתאזן, ובגיל המעבר הוא הופך לבלתי מאוזן לטובת הפירוק.

כאשר קצב איבוד העצם עולה משמעותית על קצב בנייתה, צפיפות המינרלים בעצם יורדת וזו הופכת נקבובית, חלשה ופריכה יותר. התוצאה היא עצם שנוטה להישבר בקלות רבה יותר, גם כתוצאה מחבלה קלה שבעבר לא הייתה גורמת נזק.

קיים גם מצב ביניים הנקרא אוסטאופניה - ירידה מתונה יותר בצפיפות העצם, שאינה מגיעה עדיין לרמת אוסטאופורוזיס אך מהווה איתות לתשומת לב ומעקב.

למה גיל המעבר מהווה נקודת מפנה לבריאות העצם?

אסטרוגן ממלא תפקיד מרכזי בשמירה על צפיפות העצם - הוא מסייע לאזן בין תאים הבונים עצם לתאים המפרקים אותה. כאשר רמות האסטרוגן צונחות בגיל המעבר, קצב פירוק העצם מואץ באופן משמעותי.

בעשור הראשון שאחרי המנופאוזה נשים עלולות לאבד עד כ-20% ממסת העצם שלהן, בעיקר בעמוד השדרה ובצוואר הירך - שני האזורים הרגישים ביותר לשברים. קצב האיבוד הוא המהיר ביותר בשנים הראשונות שלאחר הווסת האחרונה, ומתמתן בהמשך.

זו הסיבה שבדיקת צפיפות עצם ומעקב רפואי מקבלים משנה חשיבות בדיוק בתקופה הזו של החיים.

מהם גורמי הסיכון לאוסטאופורוזיס?

גורמי סיכון מרכזיים לאוסטאופורוזיס כוללים:

• מנופאוזה מוקדמת (לפני גיל 45) או כריתת שחלות.
• היסטוריה משפחתית של אוסטאופורוזיס או שברים.
• מבנה גוף דק וגרמי, משקל גוף נמוך.
• תזונה דלה בסידן ובוויטמין D לאורך שנים.
• אורח חיים בישיבה, ללא פעילות גופנית נושאת משקל.
• עישון וצריכת אלכוהול מופרזת.
• שימוש ממושך בתרופות מסוימות, כמו סטרואידים.
• מחלות כרוניות מסוימות המשפיעות על ספיגת מינרלים.

מקורות: ACOG, International Osteoporosis Foundation.

אילו תסמינים יש לאוסטאופורוזיס?

אוסטאופורוזיס מכונה לא פעם "המחלה השקטה", כי ברוב המקרים היא אינה גורמת לשום תסמין מורגש - עד לרגע שבו מתרחש שבר. נשים רבות מגלות שהן סובלות מהמחלה רק לאחר ששברו עצם בחבלה קלה יחסית, כמו נפילה ממקום נמוך.

בשלבים מתקדמים יותר, כאשר כבר אירעו שברי דחיסה בחוליות עמוד השדרה, עלולים להופיע סימנים כמו ירידה בגובה, כיפוף בגב העליון וכאבי גב כרוניים.

מקור: Mayo Clinic.

איך מאבחנים אוסטאופורוזיס?

הבדיקה המקובלת לאבחון אוסטאופורוזיס היא בדיקת צפיפות עצם הנקראת DEXA (או DXA) - סריקה פשוטה, מהירה ולא כואבת, המודדת את צפיפות המינרלים בעצם, בדרך כלל באזור עמוד השדרה התחתון וצוואר הירך.

תוצאת הבדיקה מוצגת כציון T-score, המשווה את צפיפות העצם שלך לזו של אישה צעירה ובריאה. ציון נמוך מ-2.5- מעיד על אוסטאופורוזיס, בעוד ציון שבין 1- ל-2.5- מעיד על אוסטאופניה.

מומלץ לבצע בדיקת צפיפות עצם לכל הנשים מגיל 65, ומוקדם יותר לנשים עם גורמי סיכון נוספים - כדאי להתייעץ עם רופא/ת נשים לגבי התזמון המתאים עבורך.

מקורות: NHS, International Osteoporosis Foundation.

אילו טיפולים רפואיים קיימים?

קו הטיפול הראשון כולל שינויי אורח חיים: תזונה עשירה בסידן וויטמין D, פעילות גופנית נושאת משקל, והפסקת עישון. עבור נשים עם אוסטאופורוזיס מאובחנת או סיכון גבוה לשברים, קיימים גם טיפולים תרופתיים.

טיפול הורמונלי חלופי (HRT) יכול לסייע בהאטת קצב איבוד העצם, בנוסף להקלה על תסמינים אחרים של גיל המעבר. קיימות גם קבוצות תרופות ייעודיות לבריאות העצם, כמו ביספוספונטים, שפועלות ישירות על תהליך פירוק העצם.

בחירת הטיפול המתאימה תלויה בחומרת המצב, בגורמי הסיכון האישיים ובמצב הבריאותי הכללי - ולכן חשוב לקבל אותה בהתייעצות עם רופא/ה מומחה/ית.

מקור: Mayo Clinic.

מה אפשר לעשות למניעה?

יש כמה צעדים פשוטים שיכולים לסייע בשמירה על בריאות העצם לאורך זמן:

• לצרוך מזונות עשירים בסידן - מוצרי חלב, טחינה, סרדינים, שקדים וירקות עליים.
• לוודא רמות מספקות של ויטמין D, בין השאר באמצעות חשיפה מבוקרת לשמש.
• לשלב פעילות גופנית נושאת משקל, כמו הליכה מהירה, ריקוד ואימוני התנגדות.
• להימנע מעישון ולצמצם צריכת אלכוהול.
• לצמצם סיכוני נפילה בבית - תאורה טובה, סילוק שטיחים מחליקים, אחיזות בשירותים ובמקלחת.
• לבצע בדיקת צפיפות עצם תקופתית בהתאם להמלצת הרופא/ה המטפל/ת.

מתי לפנות לרופא?

כדאי לפנות לרופא/ת נשים אם יש לך גורמי סיכון לאוסטאופורוזיס, אם עברת שבר בעקבות חבלה קלה יחסית, אם יש היסטוריה משפחתית של המחלה, או אם את נמצאת בתקופת גיל המעבר ומעוניינת להבין מה הסיכון האישי שלך ואילו צעדי מניעה מתאימים לך.