מהו גיל המעבר?

מהו גיל המעבר?

המונח גיל המעבר מתייחס לעיתים לכל תקופת השינויים סביב הפסקת הווסת, אך מבחינה רפואית מנופאוזה, או Menopause באנגלית, היא נקודת זמן מוגדרת: לאחר שחלפו 12 חודשים רצופים ללא וסת, כשאין לכך סיבה רפואית אחרת.

המנופאוזה מתרחשת בעקבות ירידה הדרגתית בפעילות השחלות ובייצור הורמונים, בעיקר אסטרוגן ופרוגסטרון. שינויים אלה משפיעים לא רק על המחזור החודשי, אלא גם על ויסות חום הגוף, העצמות, כלי הדם, הנרתיק, דרכי השתן והמוח.

מהם שלבי גיל המעבר?

נהוג לחלק את התהליך לשלושה שלבים מרכזיים:

פרימנופאוזה - התקופה המקדימה את המנופאוזה. בשלב זה השחלות עדיין פעילות והווסת ממשיכה להופיע, אך המחזורים עשויים להיות קצרים, ארוכים או לא סדירים. רמות ההורמונים משתנות באופן בלתי צפוי, ולכן התסמינים יכולים להופיע ולהיעלם. גם אם המחזור אינו סדיר, עדיין ייתכנו ביוץ והיריון - לכן אין להפסיק להשתמש באמצעי מניעה רק משום שהווסת החלה "לדלג". אפשר לקרוא עוד במאמר על פרימנופאוזה.

מנופאוזה - נקבעת בדיעבד, לאחר 12 חודשים רצופים ללא מחזור. זהו למעשה אירוע נקודתי ולא תקופה ארוכה. אם מופיע דימום לאחר שנה ללא וסת, יש לפנות לבדיקה רפואית ולא להניח שמדובר בחזרה רגילה של המחזור.

פוסט-מנופאוזה - התקופה שלאחר המנופאוזה ונמשכת לאורך שאר החיים. חלק מהתסמינים, כמו גלי חום, עשויים להיחלש בהדרגה. לעומת זאת, יובש נרתיקי ותסמינים בדרכי השתן עלולים להימשך או להחמיר ללא טיפול.

באיזה גיל מתחיל גיל המעבר?

אצל מרבית הנשים המנופאוזה מתרחשת בין גיל 45 ל-55, אך הפרימנופאוזה יכולה להתחיל מספר שנים קודם לכן. הגיל המדויק משתנה ותלוי בין היתר בגורמים גנטיים, רפואיים ולעיתים גם באורח החיים.

מנופאוזה שמתרחשת לפני גיל 45 נקראת מנופאוזה מוקדמת, ואילו הפסקת פעילות השחלות לפני גיל 40 מחייבת בירור רפואי. במקרים כאלה חשוב במיוחד להתייחס גם להשפעות האפשריות על בריאות העצם, הלב והפוריות.

גיל המעבר יכול להופיע גם בעקבות ניתוח להסרת שתי השחלות או בעקבות טיפולים רפואיים מסוימים, כגון כימותרפיה והקרנות. במצב כזה השינוי עלול להיות פתאומי יותר והתסמינים עשויים להיות משמעותיים.

מהם התסמינים הנפוצים?

לא כל אישה תחווה את אותם התסמינים, ולא כולן יסבלו באותה עוצמה. בין תסמיני גיל המעבר הנפוצים:

• שינויים בתדירות ובעוצמת הווסת.
• גלי חום והזעות לילה.
• קשיי הירדמות ויקיצות במהלך הלילה.
• עייפות וחוסר אנרגיה.
• שינויים במצב הרוח, חרדה או עצבנות.
• קושי בריכוז ותחושת "ערפל מוחי".
• כאבי ראש או החמרה במיגרנות.
• כאבי שרירים ומפרקים.
• יובש בנרתיק וכאב בקיום יחסי מין.
• ירידה בחשק המיני.
• תכיפות או דחיפות במתן שתן.
• שינויים בעור, בשיער ובפיזור השומן בגוף.
• דפיקות לב מורגשות.

לעיתים השינוי הראשון הוא מחזור לא סדיר, אך אצל נשים אחרות דווקא הפרעות בשינה, חרדה או גלי חום הם שמסמנים את תחילת התהליך.

מקור: המכון הלאומי האמריקאי להזדקנות (NIA).

איך מאבחנים את גיל המעבר?

אצל אישה מעל גיל 45 עם תסמינים אופייניים ושינויים במחזור, האבחנה מתבססת בדרך כלל על הגיל, התסמינים וההיסטוריה של הווסת. לא תמיד יש צורך בבדיקות הורמונליות.

בתקופת הפרימנופאוזה רמות ההורמונים יכולות להשתנות מאוד, ולכן בדיקת דם בודדת אינה בהכרח מספרת את כל הסיפור. לפעמים היא אפילו מספקת צילום חד של סרט שממשיך להשתנות.

הרופא עשוי להמליץ על בדיקות כאשר התסמינים מתחילים בגיל צעיר, כאשר האבחנה אינה ברורה או כאשר צריך לשלול סיבות אחרות. בין היתר, ייתכן צורך לשלול היריון, בעיה בבלוטת התריס, אנמיה, תופעות לוואי של תרופות או מצב רפואי אחר.

מקור: ACOG.

כיצד אפשר להקל על התסמינים?

הטיפול מותאם לתסמינים, למצב הרפואי ולהעדפות האישה. אין טיפול אחד שמתאים לכולן, ולעיתים מתחילים בשינויים פשוטים:

• פעילות גופנית סדירה.
• תזונה מאוזנת ושמירה על משקל בריא.
• הקפדה על שגרת שינה.
• הפחתת קפאין, אלכוהול ועישון.
• שמירה על חדר קריר והלבשה בשכבות.
• שימוש בחומרי סיכה ובקרם לחות ייעודי לנרתיק.
• תרגילי הרפיה או טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

כאשר התסמינים משמעותיים, ניתן לשקול טיפול הורמונלי לגיל המעבר. זהו הטיפול היעיל ביותר לגלי חום ולהזעות לילה והוא יכול לסייע גם לתסמינים נוספים, אך יש להתאים אותו באופן אישי לאחר בחינת היתרונות והסיכונים.

לנשים שאינן יכולות או אינן מעוניינות לקבל טיפול הורמונלי קיימים טיפולים לא-הורמונליים. לתסמינים נרתיקיים ניתן להציע טיפול מקומי, ולעיתים גם פיזיותרפיה של רצפת האגן.

מה קורה לבריאות לאחר גיל המעבר?

יש להמשיך גם בבדיקות המעקב המומלצות בהתאם לגיל ולהיסטוריה הרפואית, ובהן ממוגרפיה, בדיקות צוואר הרחם ובדיקת צפיפות עצם כאשר קיימת לכך התוויה.

מתי חשוב לפנות לרופא?

כדאי לפנות לייעוץ כאשר התסמינים פוגעים בשינה, בעבודה, במצב הרוח, בזוגיות או בתפקוד היומיומי. יש להיבדק גם במקרה של דימום כבד או חריג, דימום לאחר יחסי מין, תסמינים שמופיעים לפני גיל 40 או דימום כלשהו לאחר 12 חודשים ללא וסת.